״פטפטוניה: העיירה הקסומה של מיכאלה״

כתבה: לוטן תורג׳מן
עימוד גרפי: לוטן תורג׳מן

הספר מוקדש, למיכאלה ממן,
אחייניתי המתוקה,
שאת המשפט ״די דודה, אני לא חופרת,
אני סה״כ לדבר הרבה אוהבת״.

שהכניסה אור לחיי ולליבי,
וממיסה אותי כל פעם מחדש,
עם חיוכה ואהבתה.

אני אוהבת אותך מיכאלה,
דודה לוטן.


אי שם, בעיירה קטנה,
חיה לה ילדה קטנה ומתוקה.
ילדה קטנה, עם חיוך ענק.
מיכאלה, זהו שמה.

למיכאלה, היו הרבה חברים,
אבל הכי טובים, היו חבריה המילים.
מיכאלה אהבה יותר מהכל,
לדבר ולדבר, בלי לעצור.

בוקר אחד שיצאה לגינה,
היא פגשה לראשונה,
יצור ירוק ומקסים,
שעמד ושאל לשמה.

״אני מיכאלה״
הציגה את עצמה ״ואתה?״
״נעים מאוד מיכאלה, אני פטפטן
ואני לא יכול לפטפט איתך כרגע, בכלל.״
״מה קרה פטפטן לאן אתה ממהר?״
שאלה מיכאלה,
״אני מחפש את הקרקע המתפשטת. והאמת,
אני כבר ממש מאחר!״

״הקרקע המתשפטת?״ שאלה מיכאלה,
ולפני שקיבלה תגובה,
הקרקע פתחה את דלתה הקסומה.

פטפטן הושיט למיכאלה את ידו ושאל,
״את באה מיכאלה?״
בלי להסס, החזיקה לו חזרה את היד
ויחד הם יצאו למסע מופלא וקסום
בעיירת ״פטפטוניה״.
את מי הם עוד יפגשו בדרך?
מיכאלה חשבה לעצמה
וזאת הייתה ממש תעלומה.

פגשו לראשונה שם את ״פטפטן הרקדן״,
שרקד סביב מיכאלה, עם כפתן!
ללא הפסקה במעגלים,
את ריקודו המושלם.
קפץ ונחת על רגל אחת,
ממש כמו בלרינה ולראשו,
היה מונח גם כובע.

ומשם הם המשיכו,
לביקור בביתו הקטן של ״הפטפטן הספרן״,
שהיה בדיוק באמצע סיפור מרתק,
צבעוני ומרומם, אך סיפור כזה מיכאלה,
מעולם לא שמעה.
לא היו לו מילים בכלל,
הפטפטן הזה היה ממש שתקן.

שאלה בשקט את חברה הירוק
״למה אני לא שומעת?״
צחק היצור הירוק וענה:
״את לא צריכה לשמוע״
תסתכלי סביבך,
הספרן, את סיפוריו מספר בעזרת מכחול וצבע.

ולפתע, כמו קסם,
הכל סביבה, הפך לרקע.
ומיכאלה,
לדמות ראשית בסצנה.

״אני כבר ממש רעבה״,
ייבבה מיכאלה לחברה החדש.
״זה מעולה״ הוא ענה לה,
״כי הביקור הבא, הוא לבית של הבשלן הפטפטן״

שהגיעו לביתו,
ראו שהכל באלגן,
והוא בדיוק מכין למיכאלה,
את המנה שהיא הכי אהבה
פסטה ברוטב אדום
ונקניקיה.

ישבו לאכול יחד בשמחה
ומיכאלה בקול קראה:
״איזה כיף,
שפגשתי חברים חדשים,
שגם הם כמוני,
אוהבים מילים״

וכשהלילה ירד
מיכאלה אל ביתה חזרה,
לבשה פיג׳מה ונכנסה למיטה.
אמה הקריאה לה סיפור
ובסוף שאלה:
״מה קרה מיכאלה? את קצת שקטה...
בד״כ את מפטפטת בלי סוף,
כואב לך משהו? אולי הראש?

מיכאלה ענתה לה בשקט:
״אני לא חופרת..
אני רק אוהבת לדבר הרבה.
ושתדעי אמא,
אני לא היחידה,
יש עולם שלם,
עם יצורים מדהימים,


שגם להם, חבריהם הטובים הם,
המילים״
.

The text above was approved for publishing by the original author.

Previous       Next

נסו בחינם

אנא הכנס את הודעתך
אנא בחר באיזו שפה לבצע את התיקון

לחצו כאן אם אתם צריכים לעשות הגהה למסמך וורד.

eAngel.me

eAngel.me is a human proofreading service that enables you to correct your texts by live professionals in minutes.